הדרך לחלום – פרק 2: גישושים

ימי הילדות חלפו ועברו אך החלומות ממש לא… כל יום שעבר הרגשתי שמשהו מתפספס לי בין הידיים… החלטתי שהגיע הזמן והגיל להוציא את חלומותיי לפועל!

התחלתי לדבר על כך עם הורי, אחי ואחיותיי. הורי מאוד תמכו ועודדו שאני יקדם את החוש והיכולת המוזיקאלית שיש לי אך מעבר לזה לא הצלחתי להתקדם במיוחד.

התחלתי לזמזם ולהלחין שירים לעצמי, לכתוב שירים ואף להקליט אותם בטייפ הביתי… גם אחיי נרתמו לעזרתי ועזרו לי עם כל מיני רעיונות על מה לכתוב.

התחלתי להשמיע את השירים "והיצירות" שלי לאמנים שונים שהופעתי איתם ולכל מיני אנשים שמתעסקים במוזיקה. כולם הנהנו בראשם שזה יפה, אך לא יצא מזה כלום, משום שהם התייחסו אלי בנימוס ולא רצו להתייחס  בזלזול…

הימים חולפים ואני מרגיש שהזמן מתבזבז ואיתו אולי גם הקריירה שיכולה להיות לי. ההורים שלי ניסו בכל מיני דרכים לדחוף אותי בכל מיני מקומות וגם הם הסכימו שהקול שלי מבוזבז ממש כמו הזמן שחולף…

אני כבר שנה אחרי הבר מצווה, מתחיל להיות נער מתבגר וגודל והחלומות גדלים יום יום שעה שעה ומלווים אותי לאורך החיים. "מתי זה יקרה"? אני שואל את עצמי פעם אחר פעם, כאשר אני יודע שעוד מעט מתחלף לי הקול, ומי מבטיח לי שאחרי החלפת הקול עדיין אוכל לשיר?!

היו ימים שהייתי מחזיק ביד מיקרופון דמה שהייתי מאלתר לעצמי בבית, עומד מול המראה ומדמיין איך קהל שלם עומד מולי ושר… הייתי אופטימי, כי ידעתי שיום אחד עם הרבה כוח ורצון החלום שלי אולי יהפוך למציאות…

כפי שהזכרתי בפוסט הקודם, כחלק ממסגרת הופעותיי שהופעתי בכל מיני מקהלות ועם כל אמנים, הופעתי והייתי חלק מלהקת הקינדרלך לתקופה קצרה.

חשבתי לעצמי שאולי משם יגיע האור בקצה המנהרה. המשרד שמייצג את להקת הקינדרלך – אף.די.די. פרודקשיין מייצג אומנים נוספים שמצלחים מאוד במגזר החרדי והכללי.

שוחחתי עם הורי וביקשתי מהם שיפנו למפיק דוד פדידה שיקשיב לקול שלי, ואולי הוא יגשים לי את החלום…

הורי שוחחו עם פדידה וקבעו פגישה במשרדו בבני ברק, הפגישה נקבעה שבוע לאחר מכן.

הייתי כולי במתח… כססתי ציפורנים ולא נרדמתי כל הלילה. הייתה לי תחושת בטן טובה שהפעם זה רציני מתמיד…

הגיע היום המיוחל. מהבוקר ליבי פרפר בפחד. הגיעה שעת צהרים ויצאנו מנתיבות לכיוון בני ברק.

הגענו למשרד של דוד פדידה בבני ברק. נכנסתי למשרד, כל קירות המשרד מעוטרים בפוסטרים ותעודות הוקרה ממופעים בארץ ובעולם, התרגשתי מאד וליבי הלם בפראות…

על מה שקרה בפגישה תוכלו לקרוא בפוסט הבא.

7 תגובות על הדרך לחלום – פרק 2: גישושים

  1. מאת שילה‏:

    מתחיל להיות מותח…..

  2. מאת מור‏:

    אהבתי את הסיפור חיים שלך כי גם לי יש מין חלום מהסוג הזה יש לי כשרונות מוזיקאליות מגיל קטן ומאוד אהבתי את זה כי זה נותן לי איזה הרגשה שיש לי סיכוי והיתי רוצה לשאול אותך שאלה אם אפשר

    תגיד זה בטוח שזה אה ולא איזה מתחזה אליך ???

    בקצקוץ שיהיה לך המונוש הצלחה בהמשך
    מחכה לתשובה

    מורן

  3. מאת NAAMA‏:

    מעניין הבלוג הזה וזה באמת הוא רושם את זה ????

  4. מאת עטרה‏:

    אתר מדליק וגם ה"דרך לחלום" מעניין
    המון הצלחה בהמשך

  5. מאת elinor‏:

    הסיפור שלך ממש יפה ותמשיך לבוא ולציג בהופעות זה נכון שאתה אוהב אומנות?

  6. מאת rivcool‏:

    ויי איזה חמוד

  7. מאת הודידוש‏:

    איזה מאמי אתה אני כל פעם מתפאלת מחדש איך אתה אומר כל מיני דברים(טובים כמובן)שלא כל זמר היה אומר אותם כאילו אתה מכניס אותנו לחייך שבעבר אהבתי את מה שכתבת!

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>